[הערת עורך - מתנצל. המון שורות רווח הוכנסו במקומות מתאימים בשביל להקל על הקריאה, להדגיש במקומות הדרמטיים, ולהוסיף מקומות לנוח ולהתמוגג. הגוגל המנ-מניאק בכל פעם מוחק אותם. ניסיתי שוב ושוב מחק. ושוב. ושוב. תתמודדו. גם ככה הבלוג הזה מדכא טילים ואני לא הכי שמח בעולם... :) בהצלחה!]
כעת:
המצב קצת שפוף, אבל תוך יום יומיים, יש אוטו יש נעליים, והטיול הגדול יתחיל!
צלילה לעומק מסירה - רעיון יותר גרוע ממה שחשבתי:
ראיתי כריש! אפילו אחד די גדול :) אבל כמה שניות לאחר מכן הכול התחיל להסתובב, ולא ממש הפסיק מאז :(
חזרנו לסירה, גלים גדולים, הקאנו פעם-פעמיים, צללנו שוב, חזרנו לחוף ומחלת הים חזרה איתנו (אנחנו זה אני, רק כמה כאלה...).
עבר שבוע מאז, הרבה מנוחה, הרבה שינה, הרבה טיסות, אבל עדיין חוסר יציבות כללי של המערכות.
היום אפילו הלכנו לרופא ניו-זילנדי (ונפרדנו מ-150 דולר) בשביל לשמוע שאין לו מושג ובתקווה יעבור בקרוב...
תחזיקו לי אצבעות :)
נעליים נמעכות בתיק? - די מוזר כל העניין הזה:
טיילתי עם הנעליים בעבר. אנאפורנה, קצ'קר, ואפילו קצת ויאטנם.
פתאום, בבוקר בהיר אחד, העצם הקטנה הבולטת הזו של הקרסול מתחילה לכאוב. נהיית אדמדמה ודי נפוחה.
הנחתי שסתם כאב, אבל הלך ותפס תאוצה. הנעליים הונחו בצד והסנדלים ביצעו קאמבק מפואר. הכאב הלך לו.
היום בבוקר, לקראת ההליכה לרופא המהולל, נעלתי נעליי, שינסתי מותני, וחשתי כאב עז בקרסוליי (רק באחד מהם, והכאב היה גם לאחר איזה 30-40 דקות הליכה... בכל זאת, צריך להתפשר למען האומנות).
ההמלצה - מדרסים (סוג של פיקציה, נבחן ולא עזר, ננסה שוב אבל לא אופטימיים).
המלצה מס' 2 והכיוון הנוכחי - נעליים חדשות (ייספג יחד עם המחיר של הרופא שלא עזר לא לסחרחורת ולא לכאב).
אפילו סנדלר מקומי משך בכתפיו ולא ידע לומר מה גורם לכאב התמוה...
ניחא, הגיע הזמן להחליף נעליים, נקווה שהחדשות ישרתו אותי נאמנה - יש המלצות?
ראסטות - רעיון הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי:
עדיין חייב לכם תמונה... בקרוב, קצת אתאושש ואפרסם גם תמונות.
בכל מקרה, הסתיימה הטיסה לניו-זילנד, עברתי ביקורת דרכונים, 24 שעות של שדות תעופה קרובות לקיצן עם טרמפ לגסט האוס, מקלחת חמה ומיטה מפנקת, והתחלת הטיול.
אממה (ככה כותבים?), באופן תמוה למדי (שכנראה קשור לראסטות הצנומות), נבחרתי לביקורת במכס!
חייב לציין שעם הסחרחורות, אחרי שתי טיסות, נראיתי מסטול למדי. תוסיפו גם ראסטות ותוכלו לתאר את התמונה.
התחלנו מהתיק הקטן, ולאחר מס' פריטים שנבחנו השוטרצ'יק ביצע בדיקת סמים שגרתית לאחד התאים בתיק...
משפשפים את הנייר בדיקה בתיק, מכניסים למכשיר, המכשיר מצפצף ומוציא פלט, השוטרצ'יק הולך לחדר אחר ומדבר בקשר.
מסתבר - צפצוף זה לא טוב - גילינו שאריות מריחואנה (גראס? קנאביס?)!
[ווידוי קטן - כבר חודש וקצת מטייל במזרח, ולא ניסיתי לי אפילו פעם אחת. בקושי ראיתי למעשה (כנראה שלאוס וקמבודיה הן הארצות היותר רלוונטיות לנושא... אולי בחזור :) )] - ראיתם איזו סגירת סוגריים? מחשביסט או לא?
סדרת שאלות לגבי הרגלי העישון שלי נענו בשלילה מוחלטת, מה שיותר הרגיז את השוטרצ'יק שבינתיים קרא לשוטרצ'יק מבוגר יותר, קצת מזכיר את הריינג'רים האלה מהסרטים על דרום ארה"ב.
כמובן שלא האמינו לי, להפך, אמרו לי - אין בעיה שעישנת, רק רוצים לוודא שלא הבאת איתך. אז גם יצאתי עם פאק באמינות.
בדיקה נוספת של הפלאפון, והמכשיר לא צפצף (כך גיליתי שצפצוף זה רע).
בדיקה נוספת של המצלמה, ושוב המכשיר מצפצף לו, המצב מסתבך - קנאביס, פעם נוספת.
הריינג'ר חוזר לתחקר, בזמן שהשוטרצ'יק (שגם היה שמנמנצ'יק) סורק את כל התמונות במצלמה... מזל שהוא לא ראה את הסרטים בפלאפון, אחרת באמת כנראה לא הייתי יוצא משם :)
קיבלתי מחמאות על כמה תמונות יפות מויאטנם, ועברנו לתיק הגדול.
בתוך התיק, בתוך שקית שורש, בתוך נרתיק משקפיים, משקפיים ספייר (אופטיקה הלפרין) שלא הרכבתי כבר 4-5 שנים, בדיקה שגרתית, צפצוף.
והפעם - קוקאין! הזוכה הגדול!
אפילו מי שחושד בי בעישון דברימים, אני בספק שקוקאין יעלה בראשו...
מעבר יסודי על התיק, עוד הרבה ברברת, ובסופו של דבר - אנחנו משחררים אותך בחורצ'יק, תיזהר לא להיתפס עם סמים כי אז תגורש - לילה טוב.
הטרמפ חינם לגסט-האוס כבר לא היה רלוונטי, אך אוטובוס מקומי עם נהגוס נחמד, הליכה לא קצרה באמצע הלילה עם כל הציוד על הגב (לפחות עם סנדלים ולא נעליים), מזג אוויר נחמד ביותר (ירושלמי משהו), וחיוך גדול עלה על פניי.
ווידוא קצר של מסלול ההליכה עם ניו זילנדי על אופניים שעצר בחריקת בלמים, והגעה ליעד.
אם כבר מתחרט על משהו, זה שלא ניסיתי, הרי בכל מקרה זה באוויר מסביבי (אולי מסביר את הסחרחורות שלא עוברות :) ).
לסיום:
חווית הסמים עצמה לבדה הייתה עוד חוויה, דפקא היה מעניין, עוד משהו לספר. אבל יחד עם כל הסחלה מסביב, והיום הלא כ"כ שמח שעבר עליי עד כה (נראה שגם צינון קל/שפעת/שחפת באופק), המצב צב.
מתנצל על הבלוג המבאס, אך, כמו שאמרתי בהתחלה, האופטימיות עדיין קיימת.
אם אצטט את עצמי:
"המצב קצת שפוף, אבל תוך יום יומיים, יש אוטו יש נעליים, והטיול הגדול יתחיל!"
עד כאן,
אני
