Long mail from romano, lazy post by me

Mail from romano... I won't publish any post in the subject... Just post with pics..

היי,

טוב מזמן לא קיבלתם ממני מייל ארוך ומייגע וזה אומר רק שהפעם הוא יהיה עוד יותר ארוך ועוד יותר מייגע אבל בגלל שכולם מתגעגעים וכו... אני מניח שתוכלו לעמוד בזה (או הרבה יותר פשוט לדלג על זה...)

אני חושב שפעם אחרונה שכתבתי הייתה בהו-יאן אחרי הסתובבות בכפרים מסביב והחוויה על החוף (מתחרה ראוי לשעות המוצלחות עד כה...). בהו-יאן היה ממש כיף, חוץ מחוויית בקניות (אבל זה רק כי אני חרא של צרכן) אבל לפחות רוב המתנות כבר נקנו :)...
מהויאן נסענו להואה שזה עיר נחמדה אך טיפה משעממת לטעמי כי אין מה לעשות אני לא בן אדם של ארכיטקטורה והדבר היחיד שעשינו שם היה להסתובב בסיטדל שרוב בחלקים המעניינים שלו בשיקום, לאכול (זה כלל "עוגת אורז" שקשר בין זה לעוגה היה מקרי בהחלט), ולחכות לסליפינג-באס שלנו.

אז על הסליפינג-באס ארז פירט לא רע בבלוג ולכן אני אתקצר את זה במילה מקובלת לחלקים בטיול שלא היית רוצה לעבור שוב - ח ו ו י ה !!! (אני אישית העדפתי את הנסיעה באוטובוס על קטנוע...)

אחרי החוויה הגענו להנוי שזו עיר הבירה של הצפון והלכנו לנו ישירות לגסט האוס שחדרים בו משותפים עם מיטות קומתיים (ממש בחזרה לצבא) אבל העבירה די מגניבה. לא עשינו הרבה ביום הראשון שלנו בהנוי חוץ מלישון לטובת התעוששות מהנסיעה, לארגן את הטיול שלנו להלונג ביי וספה, לשתות בירה בערב ולהכיר כמה חברה נחמדים שכמובן היו מהסוג החנוני...

יום למחרת מסענו להלונג ביי בספינת תענוגות מסוג דלוקס שעלתה לנו 59$ ליומיים ולילה. הטיול לפחות אצלי הסתכם הרבה יותר בנופים שראינו ושייט קייקים עצל שלי ושל ארז מאשר באנשים שפגשנו כי איכשהו הצלחנו להתחבר לזוג ישראלי זקן יותר מאשר לחברה ירופאים צעירים שאיתם דווקא דיברנו הרבה יותר אחרי השייט :) אז התמונות יבואו בהמשך...
ביום השני של השייט הגענו שוב להנוי וקנינו לי פליז בשביל המזג האוויר בספה והעברנו כמה שעות בלקשקש עם אנשים עד לרכבת ללילה צפונה לכיוון לאו-קאי שמשם עוברים לספה ובקה.
רכבת לילה הזכירה לי בטירוף רכבות של רוסים (עד כמה שאני זוכר את זה). אולי אלה הרכבות שבהיאו לפה את הקלשניקובים בעת המלחמה :)

ועכשיו קצת חומר רקע על ספה ובקה. אלה כפרים בצפון וייטנאם (מאוד קרוב לגבול עם סין) האמורים לספק למטיילים נופים מדהימים מאוד מאוד ואנשים מאוד צבעוניים מחלק של קבוצות אתניות של וייטנאם (שיש כאן 54 כאלה).
לבקה הגענו ביום ראשון ישירות לשוק המטורף שלה שמתקיים רק פעם בשבוע שהיה שוק אותנטי ומאוד נחמד עד שהגענו לקטע שבו מכרו כל מיני חיות כגון כלבים, חזירים, באפלו וכו...למאכל וצרכים אחרים ו"תנו לחיות לחיות" בנו די הוריד את ההתלהבות מהשוק ומשם המשכנו לטיול קצר לכפר קטן אחר. זה היה טיול שסיפק לנו אחלה נופים ואחרי בליכה לא ארוכה במיוחד החלטנו לעלות על גבעה ולהתפנן לנו... בדרך חזרה עברנו ממש דרך הכפר ואפילו ישבהו עם וייטנאמי שלא ידע מילה באנגלית ושתינו איתו יין אורז או משהו כזה... ממש נחמדים בוייטנאמים האלה.
היום השני המשכנו לספה (אני סומך על ארז שהוא יפרט בהמשך את חויית הנסיעה) ונתקלנו בערפל כבד מהסוג שלא רואים ממטר. יומיים וחצי הבאים העברנו הלשבת בלאכול ולשבת במאפיה ולשחק משחקי קלפים כאלה ואחרים אם בחורה ישראלית בשם הילה שפגשנו שם. ארז והילה לימדו אותי הרבה משחקים חדשים (עד לטיול ידעתי רק את הדוראק של רוסים...)
כל הזמן יחלנו וציפינו לשינוי שלא הגיעה ועכשיו אני יושב לי באותו גסט האוס אחרי נסיעת לילה ברכבת וכותב לכם מייל ארוך ומייגע זה.

פרט נוסף חשוב: עד כה קראתי שלושה ספרים בטיול כולל הארי פוטר אחרון ובכך ניתן להחריז שזו תקופת קריאה הכי אינטנסיבית שלי אי פעם.

זהו להתארות לכולם,
אוהב המון ומתגעגע.