ילדים זה שמחה!

[הערת המחבר: ישנן תמונות, אך מתוך עצלנות הן שולבו באופן אקראי בטקסט]

אז ככה,
המילפורד מת, אבל הגשם המשיך לו.שלוש פעמים נסעתי (בכל פעם בחברה אחרת ד"א) באחד הכבישים היפים ביותר בעולם, אך בכל פעם העננים והערפל קצת מנעו ממני לשים לב לכך.באותן שתי נקודות תמיד עצרנו והסתכלנו (כל פעם אני ושותפים אחרים) ותמיד לסיום גם שירותים... לסמן קצת טריטוריה (שהפכה קצת לשלי כנראה).

אז הוחלט לצאת לקפלר. עוד טרק. מה כבר יכול לקרות. הברך עדיין כואבת, בחוץ עננים וגשם. מכאן יכול רק להשתפר.
אז היום הראשון נראה בדיוק כמו ספה (ויאטנם), הפס במילפורד, בקצ'קר, וגם באנפורנה.

הלכנו לישון, עייפים ולא כ"כ מרוצים, ולמרות שהבטחתי לכולם שמחר יהיה מזג אוויר מושלם, אפילו אני כבר לא כ"כ האמנתי.

אך אז קרה הנס! נס מזג האוויר בניו זילנד! ואז שוב הבנתי למה הגעתי לכאן ולמה רוצה להישאר.

היום הכי מדהים שהיה לי בניו זילנד, ואחד המדהימים באופן כללי. ברור לי שזה לא נשמע כמוני, על כן אתם צריכים להעריך זאת אפילו יותר.

כרגיל, קשה להמחיש עם תמונות, ויש כמה סרטונים רבי נפח, ובוודאי שקשה רק עם מלל, אך זה היה זה.

מ-ד-ה-י-ם!

החברה, הנוף, האווירה, ואם נתעלם מהירידה המזורגגת בסוף היום - בהחלט אחד הטובים!

[מודע לאירוניה בכך שכאן אני מצולם לבד... באמת שהיו לי חברים שם!]

כרגע לא יכול לחכות כבר לטרק הבא (הברך דפקא תשמח להמתנה קלה).

ברגעים כאלה, אפילו לא מתגעגע הביתה, וזה באמת אומר המון.

שמח להיות חי (קורה פעם ב..., די נדיר אבל קורה),

אני