פוסט בשחור לבן [שכחתי את הכבל USB]

אז מה ככה?
מסתבר שהאי הצפוני די גרם לחריקת בלמים בכל הקשור למוטיבצית הטיול שלי (בטח הסקתם זאת מהפוסטים הקודמים).
היה ניסיון אחרון לאפשר לו קאמבק מרעיש, אך מה שהוא עולל לטונגרירו, לא האמנתי שאפשר להיות עד כדי כך שפל. לעג לרש!
אז מכיוון שמזג האוויר לא מרנין, וכמות המטיילים הולכת ומתמעטת, החלו להסתנן להן מחשבות כפירה בארצות הניכר והגעה מוקדמת הביתה לחגיגות יום העצמות ויום הולדתי.
אל דאגה (או שמחה) - עד כה המחשבות הינן מחשבות בלבד.
חניתי לי לפני כשבוע באיזה באקפאקר נחמד, ועדיין לא התעורר הרצון להמשיך הלאה.

אני עובד פה פחות או יותר בתור חדרנית (אפילו יש סוכריות על הכרית), ומקבל לינה ויחס חם חינם.
הבעלים והחברים לניעור המצעים ושאיבת האבק אחלה בחלה (למרות היותם גרמנים, כמו כל מי שנמצא בניו זילנד... במידה ושכחתי לציין עד כה, יש כאן בערך 90 אחוז גרמנים, 7 אחוז ישראלים, ועוד כמה מקומיים).
ממש נחמד פה, שעות עבודה גמישות (כמו בצבא, רק שעתיים ביום), כל הזמן מתחלפים אנשים ואווירה חמימה ומרנינה.
מתישהו אצטרך לנטוש את הקן, ולעבור לקן אחר דמוי חווה היפית, ומשם למסע ייסורים של מכירת רכב, סידורים לקראת נטישה, והמעבר הגדול לאוסטרליה (שם אחבור לאחותי, ולדודו?!).
אז סביר שאם לא תראו אותי בת"א בשבוע-שבועיים הקרובים, כנראה שממשיך לי בנדודי עוד זמן מה :)
שני דברימים נוספים:

1. עשיתי צניחה חופשית! היה מדהים! אחד הדברים היותר מוצלחים שעשיתי בטיול ובחיי! מומלץ בחום לכולכם! ("עשיתי צניחה חופשית" נשמע די מטופש, אבל לאחר בהיה ממושכת לא עלה בראשי נוסח עדיף).

2. היה עוד משו. לא זוכר מה. סביר שאזכר עוד מס' דקות, אחרי שכבר אפיץ :)

רק בשמחות,

אני